פרודוקטיביות היא לא מילה גסה

הדרך להתגבר על שלושה אתגרים מרכזיים בכתיבה ולכתוב יותר

הדרך להתגבר על שלושה אתגרים מרכזיים בכתיבה ולכתוב יותר

אחרי הפוסט שבו סיפרתי איך תכננתי את כתיבת הרומן שלי כמו ניהול פרויקט לכל דבר ועניין, קיבלתי לא מעט תגובות. חלק היה חיובי, חלק פחות. נראה שכשזה נוגע לכתיבה, עדיין יש הילת קדושה מסוימת לדרור שהפעולה עצמה מאפשרת, לעומת הארגון שלדעתי נדרש כדי להפיק יצירה מההתחלה ועד הסוף.

הפוסט הזה לא בא לשכנע שאופן העבודה שלי הוא זה שעדיף לכותבים המעוניינים לסיים את מלאכתם בפרק זמן סביר. מי שמעדיף לכתוב וללקט, לשרבט ולארגן בדיעבד, יעשה זאת בכל מקרה. אבל המסר שאני מנסה להעביר בכל פעם שאני מדברת על אנשים על פרודוקטיביות, הוא שגישה מעשית לא אמורה להלחיץ ולדחוף למשמעת. להפך, המטרה של עשייה פרודוקטיבית היא להוכיח שיש דרך רגועה יותר לעשות דברים. הדרך הזאת מאפשרת לנו להיות בקיאים בצורה מיטבית בעולם שיצרנו ועדיין לתמרן אותו בצורה יצירתית, שמניבה סיפור מרתק.

עוד פוסטים על כתיבה:

אז איך עובדים בצורה פרודוקטיבית יותר? קודם כל, נגדיר את הדברים שמקשים עלינו לכתוב. אחר כך, נמנה את העזרים הטכנולוגיים שעוזרים לנו למזער את ההפרעה, כך שתפגע בשטף הכתיבה שלנו כמה שפחות. כמו שאני רואה את זה, האתגרים המרכזיים שמקשים על כותבים לעבוד הם:

  1. הסחות דעת
  2. פיזור ידע
  3. עבודה לא ממוקדת
יומן פתוח עם משימות
מחברת פתוחה (Photo by Estée Janssens on Unsplash)

הנה כמה הצעות להתמודדות עם כל אתגר, כדי לשפר את האופן שבו אנו ניגשים לכתיבה:

  1. הסחות דעת

את הגורם הראשון אני מניחה שכולם מכירים, בלי קשר לאם הם עוסקים בכתיבה או לא. קשה מאוד היום להתרכז במשימה אחת לאורך זמן עם שלל הנוטיפיקציות מהטלפון ושאר הצלצולים שתובעים את תשומת לבנו. אז מטבע הדברים, הדבר הראשון שאני מציעה הוא להשתיק את הטלפון, ולא רק כשכותבים (לי אישית אין מושג איך הטלפון שלי נשמע כשהוא מצלצל). מי שלא מצפה לשיחה דחופה יכול גם להרשות לעצמו לשים אותו על מצב טיסה.

אם אתם עובדים על מחשב, סביר להניח שגם הוא ינסה להסיח אתכם עם הודעות דואר אלקטרוני, או שתשומת הלב שלכם תנדוד מבלי משים לפיד בפייסבוק. יש כמה דברים שאתם יכולים לעשות כדי למנוע מעצמכם את הגישה לפיתויים האלו, ובכך להפוך את הפיתוי לבלתי ישים:

  • ניתוק האינטרנט באופן זמני/ שימוש בתוסף Forest, שמקציב זמן לניתוק מהאינטרנט – אפקטיבי מאוד במזעור הסחות הדעת, אבל פחות פרקטי אם אתם מתכננים במקביל לאסוף מידע עבור כתיבת הספר.
  • Facebook Feed Eradicatorכשמו כן הוא, תוסף שמעלים את הפיד מהעמוד הראשי בפייסבוק, אם כי הוא עדיין מאפשר לכם לגשת לנוטיפיקציות והודעות פרטיות. אני אומרת שאם כבר – לכו על הסוף וכבו את הנוטיפיקציות, במיוחד מהנייד.
  • Togglתוסף שיכול גם לשמש כעזר מצוין בתרגילים של כתיבה אוטומטית, משום שאתם יכולים לעקוב באמצעותו אחר הזמן שהקדשתם בפועל לכתיבה, או להקצות מראש זמן לפעולה הזאת. אם, לדוגמה, הצלחתם להתרכז בכתיבה עשרים דקות לפני שדעתכם הוסחה, יש לכם כבר שיא ראשון לשבור.

 

  1. פיזור ידע

בניתם עולם שלם על גבי דפים ספורים בלבד. אולי גם שרטטתם קווי מתאר לכמה דמויות. כל זה טוב ויפה, אבל עד כמה אתם שולטים במידע הזה? אין צורך לשנן אותו בעל פה, אבל כן יעזור לארגן אותו במקום אחד, שתוכלו להשתמש בו לאורך זמן (כלומר, גם אם תנטשו את הפרויקט לזמן מה) או לעדכן מידע חדש on the go.

למה זה חשוב? כי רובנו לא עובדים בכתיבה במשרה מלאה, ובמהלך היום יש לא מעט משימות שתובעות את תשומת לבנו. לפעמים, בגלל אילוצי החיים, אנחנו מתנתקים מכתיבה לתקופות ארוכות, שזה בעצם כמו להתחיל לכתוב מחדש. אנחנו קוראים שוב את מה שכתבנו, מנסים להיזכר למה הרמזים המטרימים שהכנסנו אמורים להתייחס ומי הדמות שהבליחה לפתע בפרק שבע. לו רק המידע הזה היה רשום במקום מסודר שהוא לא היצירה שכתבנו….

אפשר לארגן את המידע בקלות דרך אפליקציית Evernote, שהיא מעין תחליף לפנקסים שהיינו פעם נושאים על עצמנו. עוד אפשרות היא אפליקציית גוגל דרייב, שבה אפשר לארגן את כל סוגי המסמכים, או מחברת ב-OneNote. גם תוכנות ייעודיות לכתיבת ספרים, כמו Scrivener ו-Wavemaker, יעשו את העבודה. ההבדל העיקרי הוא שבאפליקציות של מיקרוסופט וב-Evernote תוכלו ליהנות מנפח אחסון מסוים בחינם, מה גם שתוכנות ייעודיות לכתיבת ספרים נוטות להיות יקרות.

 

  1. עבודה לא ממוקדת

אי אפשר להאשים כותב על שאין לו זמן לכתוב, או שהוא אינו מסוגל להתמיד בכתיבה לאורך זמן. כתיבה היא מלאכה תובענית במיוחד, בעיקר נפשית. היא אף גדולה מסכום חלקיה, כי חלקים גדולים ממנה לא רואים אור לעולם.

כותבים לא לבד בסירה הזאת. גם יזמים שמקימים סטארט אפ לא זוכים תמיד להגשים באמצעותו את כל החלומות שהיו להם לגבי איך המוצר הסופי הולך להיראות, וכנ"ל לגבי מעצבים, מתכנתים ואדריכלים – שכותבים עוד ועוד תוכניות, רק כדי למחוק או לשכתב אותן בזו אחר זו.

הפתרון לתסכול, במקרה זה, הוא לא להימנע מכתיבה – אלא לתכנן אותה בצורה חכמה יותר, מתישה פחות. התכנון  כולל, מטבע הדברים, כמות מסוימת של משימות, בהתאם לאופי היצירה שברצונכם לכתוב והמורכבות שלה. יש כמה דרכים לסדר רשימת משימות שכזאת בתוכנה לניהול משימות – ואותן אמנה כאן.

חשוב לי קודם לציין שאני מדגימה את האפשרויות על גבי Trello, משום שהוא קל לשימוש וחינמי כמעט לחלוטין. קיימות לא מעט אפשרויות נוספות בשוק –  Basecamp ,Asana, Wrike, Monday וכמובן התוכנות הייעודיות לכתיבת ספרים – אך הן כרוכות בתשלום ולעתים מורכבות מכדי שיהיה אפשר להסביר את התפעול שלהן במסגרת הפוסט הקצר הזה. מי שבכל זאת מעוניין לשמוע על החוויה שלי מהעבודה עם חלק מהן, מוזמן לעבור לפרטי.

פתיחת חשבון בטרלו היא משימה פשוטה מאין כמותה. נרשמים עם כתובת המייל או חשבון הפייסבוק. לאחר מכן, בוחרים את המטרה שלשמה אתם משתמשים בשירות (כנראה "אישית") ועיצוב כלבבכם. לאחר מכן, מתחילים למפות את הפרויקט על גבי לוח המשימות. הנה כמה הצעות לאיך לעשות זאת:

  • המחשה של הסיפור – נועדה נטו לעשות סדר ברשימת הדמויות, המקומות והאירועים

http://www.youtube.com/watch?v=XEwm4b6yHOY

  • ניהול משימות בסיסי – לעשות, בתהליכים, בוצע. מתאים לכל הכותבים.

http://www.youtube.com/watch?v=aqxsnWKYaA8

  • ניהול פרויקטים – תחקיר, כתיבה, עריכה, הפקה. שימו לב שחלוקה מסוג זה משמעה שאתם עוסקים בכל הפרויקטים בו זמנית. מתאים למי שעובד בלוח זמנים צפוף במיוחד ומשחרר בכל פעם פרק אחד.
trello board with books
דוגמה ללוח מבוסס פרויקט (מקור: https://blog.trello.com/community-perspectives-vol-1)
  • ניהול לפי לוחות זמנים – איזה חלק מהרומן אתם מתכוונים לסיים בעוד שבועיים (אם אתם כותבים במסגרת חופשת פסח, לדוגמה), איזה בעוד חודשיים ואיזה בעוד חצי שנה. מתאים מאוד למי שכותב ספר עיון.
לוח מבוסס לוח זמנים
לוח מבוסס לוח זמנים (מקור: https://www.kellyepierce.com/blog/organizing-my-novel-with-trello)
  • ניהול לפי נקודות מבט – כל דמות מקבלת עמודה משלה, כשציר הזמן יכול להיות זהה עבור כל הדמויות או שונה, כפי שנעשה לדוגמה בספרים של ג'ורג' ר.ר. מרטין.
לוח טרלו ע
לוח טרלו מבוסס דמויות (מקור: https://jilly.ca/2018/04/how-to-use-trello-to-plot-a-story-with-multiple-timelines/)
  • ניהול פרויקט בצוות – כל פרק מקבל משימה משלו והעמודה קרויה על שם הכותב שאחראי לכתוב אותה או הקורא שאמור לתת עליה משוב. לכל אנשי הצוות יש גישה ללוח הפרויקט ואפשר להקצות להם משימות באמצעותו.
עמודות עם שמות
לוח טרלו מבוסס צוות (מקור: https://www.tumblr.com/tagged/trello)

או ככה:

https://blog.trello.com/is-business-class-right-for-you

קריטריונים עמודות קהל יעד הערות
ניהול משימות בסיסי לעשות, בתהליכים, בוצע כולם
ניהול פרויקטים תחקיר, כתיבה, עריכה, הפקה עובדים בלוחות זמנים צפופים מאוד מחייב לעסוק בכל שלבי הפרויקט בו זמנית
ניהול לפי לוחות זמנים לוח זמנים לביצוע (דדליין) כותבי ספרי עיון
ניהול לפי נקודות מבט לפי דמויות כותבי ספרים עם נקודות מבט שונות ציר הזמן לא חייב להיות מקביל
ניהול פרויקט בצוות לקריאה, בעריכה, גרסה סופית עובדים בצוות (של כותבים, של קוראים) המשימות בלוח זה הן הפרקים

 

יש לא מעט הצעות נוספות לפריסת משימות בטרלו עבור כותבים. כאן יש בכלל תכנית עבודה מפורטת, כולל שימוש בצ'קליסטים ותיוגים בצבעים. בלוגרים מסוימים מעדיפים למפות באמצעות טרלו את היצירה לפי רעיונות, דמויות ופרקים – אבל אני מאמינה שזה קצת חוטא לתפקידו של טרלו כמנהל משימות, כמו גם לאפשרות התנועה בין העמודות השונות.

לסיכום, משהו בנימה אישית. אני מאמינה שלהיות אדם כותב היא לא תכונה שבאה לידי ביטוי רק כשמתיישבים לכתוב בשעות הפנאי. אדם כותב הוא בהכרח אדם יצירתי, שנאבק כל יום כדי להעלות את הרעיונות שלו על הכתב, ולא משנה אם ב-day job שלו הוא סופר, איש מכירות או מתכנת. לאדם כזה מגיע שיהיו את הכלים לרקום עור וגידים סביב הרעיונות שלו. הם לא חייבים להיות הכלים שאני הצעתי, אבל הם צריכים לאפשר לו קצת אורך נשימה במסגרת התובענות של מלאכת הכתיבה, אילוצי הזמן וריבוי הסחות הדעת שמסביב. אורך נשימה, שבסופו יש גם הקלה מסוימת – הידיעה שטיוטה נוספת הושלמה.

איך כתבתי ספר בתוך שנתיים, תוך כדי עבודה במשרה מלאה

לא, אין דרך קלה לעשות זאת

לא, אין דרך קלה לעשות זאת

כתיבת ספר היא הרפתקה לטווח הארוך. בכך היא שונה מסיפור קצר, שאפשר לסיים ולערוך בכמה סשנים מרוכזים, או מכתיבת פוסט לבלוג הזה, שאני יכולה לסיים בכמה שעות. כמה ארוך? זה בעיקר תלוי בכם, הכותבים. האם אתם עובדים במשרה מלאה או חלקית? האם אתם כותבים בבית או מחוץ לבית? האם אתם כותבים בבוקר או בערב? והאם יש לכם ילדים ו/או כלב תובעני במיוחד?

חלפו שנתיים מאז שהתחלתי לכתוב את "עיר העצמות היבשות", מותחן אימה אורבני ישראלי, במסגרת השלוחה של יוזמת חודש הכתיבה הבינלאומי (National Novel Writing Month) בתל אביב. בתקופת הזמן הזאת יצא לי לחבור ולהתייעץ לא מעט עם כותבים אחרים, בעלי נסיבות חיים מגוונות וזמן פנוי יותר או פחות משלי. רובם טרם סיימו לכתוב את הספר שלהם, ובתקווה יצליחו לעשות זאת בחודש נובמבר הנוכחי או אחריו. אלה שהצליחו, מדווחים שהעבודה נמשכה בין שנה לחמש שנים (!). מדובר אך ורק על כתיבה, כן? בלי עריכה, שיווק או משא ומתן עסקי על זכויות יוצרים.

עוד פוסטים על כתיבה:

כל זה לא אומר שהסיפורים שאתם שומעים על רומן שנכתב בסוף שבוע בבקתה פסטורלית בהרים, או במהלך תקופת אבטלה של כמה חודשים, מצוצים מהאצבע. כנראה חיים בינינו כמה אנשים מוכשרים שמסוגלים להפיק כל כך הרבה מכל כך מעט זמן פנוי. הם נדירים כמו אותם אנשים מבריקים באוניברסיטה, שהתחילו ללמוד לילה לפני מבחן ששאר הסטודנטים כססו לקראתו ציפורניים במשך חודש ויותר. רוב הכותבים לא יצליחו לכתוב את יצירת המופת שלהם, או לכל הפחות את הטיוטה הראשונה, בערב אחד. כלומר, אלא אם כן הם התכוננו לכתיבה היטב.

person with a task board היד הזאת שייכת לסופר או בלש (Photo by Alvaro Reyes on Unsplash)

מה זה אומר "להתכונן לכתיבה"?

  1. בניית עולם – בסדרת "שיר של אש ושל קרח", הדמויות מסודרות לפי בתים, בסמוך למפות רלוונטיות. המידע הזה אורגן מראש כדי לאפשר לכותב להתמצא בתוך העולם שבו היצירה מתרחשת, ושיטת הארגון הייתה תקפה גם אם "העולם" לא היה שבע ממלכות אלא רחוב צר, או אפילו חדר אחד.
  2. בניית סיפור – בסרטים רבים ממחישים זאת באמצעות לוח גדול שחוטים מקשרים בין פיסות המידע שמוצמדות אליו. ככלל, הבנייה לוקחת בחשבון מה אנחנו רוצים שיקרה קודם, מה רוצים שיקרה אחר כך. זה לא חייב להיות לינארי, כרונולוגי או אפילו קוהרנטי, ויש מדריכים רבים שיכולים ללמד איך לעשות זאת בצורה מרתקת. דבר אחד משותף לכל המדריכים האלה: הם בונים על כך שתתכננו את הסיפור שלכם לפני שתשבו לכתוב אותו. רבים מהם גם מקווים שתוכלו, בשלב יותר מאוחר, לפסול בעצמכם את החלקים הפחות מוצלחים ולהחליפם באחרים.
  3. בניית מסר – מה הסיפור שלנו בא לומר על בני אדם, על החברה, על העולם, ובמובן זה – איך הוא שונה מכל הסיפורים שקדמו לו באותו נושא או ז'אנר. אם הסיפור לא מהדהד מסר אחד בצורה ברורה, עם איזו מחשבה אנחנו רוצים להשאיר את הקוראים אחרי שיסיימו לקרוא את מה שכתבנו?

כבר תכננתי הכול. מה עכשיו?

האפשרות הראשונה היא פשוט לכתוב, להריץ סימולציות משחק בין החלקים השונים של הסיפור ולבחור את המעניינות שביניהן לתוצאה הסופית. זאת האפשרות היצירתית וכנראה גם המהנה יותר, אבל היא תשרוף לא מעט זמן. אם אתם עובדים במשרה מלאה, כנראה של תשע שעות ויותר, ועוד נוסעים בפקקים – כנראה שהיא תתיש אתכם מהר מאוד, ותמצאו את עצמכם נוטשים את הפרויקט לזמן בלתי מוגבל.

woman with vr goggles כיף להתנסות בסימולציות (Image by rawpixel from Pixabay)

האפשרות השנייה היא לתכנן את הספר כמו פרויקט מעולם העבודה. כלומר, לחלק אותו לשלבים, להקצות משאבים רלוונטיים ולהציב לוחות זמנים ויעדים. כן, זה מאוד שיטתי ובאיזה שהוא מקום, קצת מנוגד לחירות שהכתיבה אמורה לאפשר, אבל דווקא משום שזאת שיטה, אפשר לכמת אותה בתוצאות. לפני שנדבר על תוצאות, בואו נדבר על השיטה עצמה:

  1. חלוקה לשלבים – דעו בדיוק מה אתם עושים כשאתם בונים את העולם, כשאתם כותבים את הפרקים וכשאתם עורכים. השקיעו מחשבה בכמה תחקיר צריך לעשות, לרבות לאן צריך להגיע ועם מי צריך לדבר, איך הפרקים שלכם יהיו בנויים, וכמה פרקים צריך לכתוב בפועל.
  2. משאבים רלבנטיים – לצורך בניית העולם אני ממליצה להשתמש בתכנת ניהול ידע כמו OneNote של אופיס או Evernote ו-Notion. בחלוקת המשימות אני ממליצה להשתמש בשירות ניהול משימות כמו Trello, Asana, Wrike או Monday. להקצאת לוחות הזמנים יספיק כל לוח שנה שמותקן לכם במכשיר הנייד, בגוגל קאלנדר או בדפדפן.
  3. הצבת לוחות זמנים – לוח השנה של חודש הכתיבה ידוע כתובעני במיוחד, משום שהוא דורש מכם לסיים הכול מקצה לקצה תוך חודש אחד. להקצאת זמנים טנטטיבית יותר, חשבו כמה זמן ייקח לכם לעשות תחקיר ומתי תמצאו את הזמן לערוך אותו (בסופי שבוע, אחרי העבודה). קחו בחשבון גם כמה זמן תוכלו להתרכז ברצף עד שהעייפות תגבה מכם מחיר (שעה, שעתיים, או יותר) וכמה זמן ייקח עד שקוראי הבטא יחזירו לכם תשובה.
  4. עמידה ביעדים – חשבו מראש עם כמה מילים תרצו לצאת מכל סשן כתיבה, תוך הבדלה בין סשנים שמתקיימים בסוף השבוע (שבהם, אני מניחה, תהיו יותר ערניים) לאלה שמתקיימים במהלך השבוע. נסו לכתוב בבוקר, בערב, תוך כדי הנסיעה לעבודה ומתי שיוצא, ובדקו מתי אתם הכי פרודוקטיביים.

ובתשובה לשאלה שמופיעה בכותרת הפוסט: אני, כאמור, הקדשתי לפרויקט שנתיים, שבמהלכן כתבתי שתי טיוטות. פעמיים בשבוע ישבתי בבית קפה למשך שעה וחצי-שעתיים בממוצע, אחרי העבודה, ויצאתי עם לא פחות מאלף מילה (תודה, קפאין). כמו כן, ישבתי בין שלוש לחמש שעות ביום שבת, ויצאתי עם לא פחות מאלפיים מילה. יש לי קלסר עם כמה מפות ושרטוטים ועוד מחברת ב- OneNote, שכוללים את בניית העולם שלי. יש לי גם לוח משימות ב-Trello, שכולל גם טיימליין לכל אחת מהדמויות, ודדליינים נוקשים בגוגל קאלנדר.

woman writing at coffee shop אני יושבת לכתוב אחרי יום ארוך, אילוסטרציה (Photo by Christin Hume on Unsplash)

קל זה לא היה. אפשר לחשוב שכתיבת ספר היא משימה קלילה, עם היצירות החדשות שרואות אור חדשות לבקרים, אבל האמת היא שאין דרך קלה לכתוב. זאת משימה שלא משלמים לכם עליה, שדורשת רף ביצוע גבוה במיוחד, ושעליכם לעמוד בה בדרך כלל לבד. כל זאת, מבלי לדעת אם היצירה שכתבתם שווה את כל המאמץ. עד כאן החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שבניגוד להפקת סרט או מחזה, אתם לא זקוקים לשותפים או לתקציב גבוה על מנת לכתוב ספר. אתם יכולים לכתוב אותו ממש עכשיו, במחברת או במחשב שלכם. עקרונית, שום דבר לא עוצר אתכם. חוץ מהזמן, כמובן, שנגדו אתם צפויים לנהל מאבק בלתי פוסק.

בתי הקפה הכי מומלצים לכתוב בהם באזור השרון והמרכז

כי פריון בכתיבה זה בסך הכול עניין של כיסאות נוחים, מלצרים סבלניים, אינטרנט מתפקד וקרבה גאוגרפית, וגם חנייה לא תזיק

כי פריון בכתיבה זה בסך הכול עניין של כיסאות נוחים, מלצרים סבלניים, אינטרנט מתפקד וקרבה גאוגרפית, וגם חנייה לא תזיק

השנה האחרונה, שבה הייתי מרוכזת בכתיבת טיוטה נוספת לרומן מתח שאני עובדת עליו, לימדה אותי שני דברים: האחד, פריון כתיבה עובד הכי טוב דווקא מחוץ לבית, במיוחד אחרי יום עבודה. הכוונה ב-"פריון" היא נטו למספרים: 1,500 מילה בממוצע בשעתיים מחוץ לבית לעומת 700 בקושי בבית לאחר עבודה, פקקים ורעב מצטבר הם נתונים שמדברים בעד עצמם. נכון, בבית קפה, להבדיל מהבית, חייבים לשלם על מצרך בסיסי כמו קפה. אם אתרע מזלכם לכתוב לבד – כנראה שתצטרכו גם להתאפק עם היציאה לשירותים עד שתחליטו "להתקפל" עם המחשב. עם זאת, אני מצאתי שדווקא הדוחק של הישיבה המוגבלת בזמן בבית הקפה גורם ליצירתיות לעבוד מהר יותר וקשה יותר. עבודה, שיכולה להנפיק דברים שבנסיבות אחרות לא היו נכתבים בגלל דחיינות, עייפות והסחות דעת אחרות בבית.

הדבר השני שלמדתי בשנת הכתיבה האחרונה הוא שלא מובן מאליו למצוא מקום נוח לכתוב בו, במיוחד מחוץ לתל אביב. לפני שבוע העליתי פוסטים בכמה קבוצות פייסבוק שאני חברה בהן לגבי המקומות המומלצים לכתוב בהם באזור השרון והמרכז. קיבלתי רשימה קצרה מאוד, והשלמתי אותה באמצעות המלצות שקיבלתי בעל פה מחברים. הפוסט שלפניכם מורכב מההמלצות הללו, שאותן סקרתי במשך 14 יום בעמוד האינסטגרם שלי.

עוד פוסטים על כתיבה:

למי שמתגורר מחוץ לאזורים האלו, כמה פרילנסרים הפיקו לפני מספר שנים את המסמך הזה, שמרכז כמה מקומות מומלצים מחיפה ועד שדרות, ובהם גם חללי עבודה וספריות, שאינם גובים תשלום על הישיבה במקום. חלק מהמקומות שסקרתי בפוסט מופיעים גם שם.

כאמור, נצמדתי לבתי קפה שקרובים לעיר מגוריי (הרצליה) ונמנעתי מאלה שלא נמצאים בערים הגדולות או נגישים בתחבורה ציבורית, מה שאומר שמוסדות במושבים וקיבוצים לא נמצאים כאן הפעם. אלה הם המומלצים ביותר שכן נכללו ברשימה:

קפה גן סיפור, הרצליה

כשר: לא

פרטי הזמנה: קפה הבית (הפוך שוקולד) 15 ₪ + טוסט יווני 49 ₪ = 64 שקלים

כיסאות ליחידים: לא נורא נוחים

חנייה: חנייה צמודה בשפע בכחול לבן או בחינם (במגרש העפר ליד הרכבת ובקניון שבעת הכוכבים, במרחק הליכה)

אינטרנט: יש, עובד מצוין

נוף: לפארק הרצליה, למגרשי הספורט ולקניון שבעת הכוכבים

הערות: אוכל וקפה מדהים. מקום נעים מאוד בשעות הפחות עמוסות

 

קפה רוזלין, הרצליה פיתוח

כשר: כן

פרטי הזמנה: מוקהצ'ינו 15 ₪ + לביבות זוקיני 34 ₪ = 49 שקלים

כיסאות ליחידים: נוחים ומרווחים משאר בית הקפה

חנייה: צמודה בכחול-לבן במלון דן אכדיה הסמוך או בקרבת הים (בימי השבוע תמיד יש מקום)

אינטרנט: יש, עובד מצוין

נוף: שורה ראשונה לים

הערות: מקום מרווח. אוכל טעים. מוצע קפה ללא תחתית לסטודנטים

 

פורת, רמת גן

כשר: אין תעודה רשמית, אבל המקום לא פתוח בשבת ולא מגיש בשר

פרטי הזמנה: כריכון גבינת עזים ואבוקדו + מוקהצ'ינו = 25 ₪ ביחד

כיסא: ישיבה נוחה בשולחן או בסמוך לדלפק

חנייה: מספר חניונים באזור, רובם בתשלום

אינטרנט: יש, עובד יפה מאוד

נוף: למדפים בחנות הספרים שמשולבת בתוך בית הקפה

הערות: מקום מדהים ולא יקר. מלא עד אפס מקום מרבית שעות היום

 

ועוד כמה מקומות:

קפה קפה, הרצליה פיתוח

כשר: למהדרין

פרטי הזמנה: טורטיה עם ביצה 52 ₪ + הפוך 15 ₪ = 67 שקלים

כיסאות: ריהוט גן

חנייה: בחנייה של קניון ארנה או בכחול לבן, לאורך הטיילת

אינטרנט: אין

נוף: למרינה הרצליה

הערות: פנים המסעדה לא פתוח חלק משעות היום, גם אם קר בחוץ. חלק מהתפריט לא היה זמין כי לא הייתה מוצרלה במטבח

 

בליקר בייקרי, אחוזה רעננה

View this post on Instagram

⬛➕🍕 = 💯👐💯👐💯

A post shared by Kayla * American Spices in TLV (@israelidelicious) on

כשר: כן

פרטי הזמנה: קפה שוקולד 19 ₪ + פלאפל פרמז'ן 36 ₪ = 54 שקלים

חנייה: ברחובות הצדדיים

כיסא: כיסא מרופד ונוח

אינטרנט: יש, מתנתק מעת לעת

נוף: לחנויות הסמוכות

הערות: בית קפה מרכזי אבל שקט. אוכל מעולה

 

קפה נטו, הוד השרון

כשר: לא

פרטי הזמנה: מוקהצ'ינו 17 ₪ + חצי כריך יווני 24 ₪ = 41 שקלים

חנייה: ברחובות הצדדיים

כיסא: הכי נוח שיש

אינטרנט: יש, עובד מעולה

נוף: לחנות "צומת ספרים" שהכניסה שלה ממוקמת בתוך בית הקפה

הערות: יש גם משחקייה בבית הקפה, כך שהוא פחות שקט למי שמגיע בלי ילדים

 

קפה שלונסקי, רעננה

כשר: כן

פרטי הזמנה: אגס בנדיקט תרד עם הפוך וקפה מוקה = 64 שקלים

חנייה: ברחובות הצדדיים בחינם או בחנייה הצמודה של הספורטק (בכחול לבן)

כיסאות: כיסאות בר בסמוך לדלפק שמיועד ללפטופיסטים

אינטרנט: לא עובד

נוף: לספורטק של רעננה

הערות: בית קפה שכונתי מלא באנשים. שירות מהיר ונעים מאוד

 

קפה 111, רמת השרון

בוקר טבעוני בקפה 111 (צילום: אור רוזנברג)

כשר: כן

פרטי הזמנה: בוקר טבעוני כולל לימונדה ושוקופלת = 58 שקלים

חנייה: ברחובות הצדדיים בחינם או בכחול-לבן במרכז אמירים שמעבר לכביש

כיסאות: כיסאות ישיבה מרופדים ונוחים

אינטרנט: יש, עובד מעולה

נוף: לגולפיטק של הרצליה

הערות: אוכל טעים ממש

 

קפה לנדוור, סינמה סיטי גלילות

כשר: לא

פרטי הזמנה: טוסט בולגרית 49 ₪ + קפה נוטלה 17 ₪ = 66 שקלים

חנייה: חניון הסינמה סיטי – חינם

כיסאות: צפופים ולא נוחים, למעט הכורסה במרכז בית הקפה

אינטרנט: יש, עובד לא מי יודע מה

נוף: לתוך הסינמה סיטי. מי שיוצא למרפסת העישון מקבל נוף למחלף גלילות

הערות: המון מקומות פנויים בימי השבוע

בין שתי נקודות; הרהורים בעקבות כנס "אלכסון"

באחת ההרצאות שניתנו בכנס "אלכסון" בשבוע שעבר, "מחשבות" כפי שמייסדי הכנס מבקשים לקרוא להן, דן פרופסור גלעד הירשברגר באופן שבו מעצבות מטאפורות את תפישת המציאות. "מטאפורה", הגדיר הירשברגר, "היא תחבולה לשונית, שבה משתמשים בדבר אחד כדי להאיר על תכונותיו של דבר אחר". קשה היה להתחמק מהאירוניה בהגדרה זו, מדויקת ואובייקטיבית ככל שתהיה, על רקע כנס שעסק באמצעי תקשורת, המתווך לקהל באמצעות מלים.

"אלכסון", ככלות הכול, הינו כתב-עת אלקטרוני, כלומר בלוג, המוקם על פלטפורמת   wordpress סטנדרטית ומורכב משילוב של מלים, תמונות ו-plug-ins חברתיים, כמתבקש מכל אמצעי תקשורת המונים במאה ה-21. המילים של כתב-העת הן ביטים, יחידות בשפה, המשתלבות זו בזו לכדי עולם תוכן מורכב ומגוון ובו מאמרים מתחום המדע, הפילוסופיה, התרבות והאמנות. חלק ממאמרים אלו הם מקוריים וחלקם מתורגמים, אך לכולם תכלית משותפת, לדברי מייסדי האתר: "לעורר מחשבה, כלומר בהכרח לעודד סקרנות". על מנת להסיר ספק, מבהירים מייסדי כתב-העת, בהמשך דף "האודות" שחולק למשתתפי הכנס:

אנחנו שואפים ליצור אנטיתזה לרעשים ולהפרעות האלימות שהרשת העברית כרגע מלאה בהם, לסיווג האוטומטי ונטול המחשבה, לטוקבקים של מילה אחת ולשנאות של העדר

המלחמה ש"אלכסון" מבקש אפוא להצהיר עליה היא מלחמת מסמן אחד במסמן אחר, מלים כנגד מלים. השאלה הבלתי נמנעת שנובעת מכל זה, היא עבור איזה מסומן. כלומר, איזו תפישת מציאות נובעת מעולם התוכן של כתב-העת, ואילו "תכונות" של הסביבה מוארות דרך השימוש המגוון במקרי מבחן ובמטפורות. מובן שלא מדובר כאן בתפישת מציאות של עיתון או כתב-עת אקטואלי, ומייסדי "אלכסון" לא מבקשים להציג אותו ככזה. הם אינם מעוניינים ללבן את פניה של המציאות או בהכרח להביא לשינוי שלה. יעקב בורק, יו"ר עמותת "מגדלור", אשר מממנת את פעילותו של "אלכסון", מסביר שתחומי העיסוק של כתב-העת נמנעים במכוון מאקטואליה ומספורט משום ש"אנו אזרחי העולם". "המימד הזהותי", דהיינו האינדיבידואליות של "אזרחי העולם", מסביר בורק, נשחקת במרחב היום יומי (כלומר, המסומן) אשר לדבריו של בורק מאופיין בריבוי של הסחות דעת. במלים אחרות, עבור בורק, המציאות כשלעצמה הינה הסחת דעת מהמסמן שלה, המלים. מלים, כפי שהדגים הירשברגר מאוחר יותר, עשויות בהחלט להעניק פרספקטיבה חדשה על דבר ידוע. המטפורה המדברת על המצב המדיני של ישראל, כאילו היה תלוי על "מצוק הקיומי" , עשוי לדוגמה לגלם ביתר מוחשיות את תחושת האימה הקיומית של התושבים. יחד עם זאת, מלים אלו, כפי שציין הירשברגר, עשויות גם לשנות, עד לעוות, את האופן שבו אנו חושבים על המציאות.

             תמונה

בנימה אישית אני רוצה להעיד שכמי שעקבה אחר כתב-העת מימיו הראשונים ברשת, מצאתי בו פעמים רבות עניין, אם לא השראה של ממש. גם אם השיח בחלק מהתכנים היה גבוה עבור הציבור הרחב, הרי שעל פי רב ניכר שהנושאים המתפרסמים ב"אלכסון" נבחרו בכתיבה ונכתבו או תורגמו היטב. במקרים רבים נראה היה שהחומרים המתפרסמים ב"אלכסון" אינם נופלים ברמתם מכתבות המגזין, המתפרסמות בכתבי-העת או במוספי סוף השבוע, אשר גם גובים תשלום מקהל קוראיהם.  מאמר כמו "האוכל הבריא האמיתי (ברצינות)", לו היה משותף בתפוצה רחבה, היה ללא ספק זוכה לתגובות נזעמות משוחרי המזון האורגני ומטבעונים, ולאחרים-היה מספק חומר רב למחשבה. בנימה זאת יש גם לציין לחיוב את הנגישות של האתר, את הנכונות שלו להשקיע בפרסום תכנים מעמיקים ואף אליטיסטיים על גבי הרשת, ללא פגיעה בסביבה וללא גביית תשלום מקהל הקוראים.

הסתודדות שלי בחלל הכנס הבהירה שהקהל של "אלכסון", או לפחות הקהל שהגיע מבין 60 אלף המנויים לניוזלטר, אדיב, סבלני וכנראה משכיל, אך גם שקט מאוד. כל כך שקט, שדיבור מרובה נוצר בכנס לראשונה רק כאשר יצא הקהל לעמוד בתור, בהמתנה לבר המשקאות החופשי. יתכן שהסיבה לשקט של הקהל, הגוף שבו מעוניין כתב-העת לעורר סקרנות ומחשבה, הוא הפנייה למכנה המשותף הרחב של הנוסטלגיה למילה היפה, לעומת הסלידה מהמילה הכתובה.

הדובר הראשון בכנס "אלכסון" היה כאמור המו"ל יעקב בורק, אשר הציג עצמו לקהל כאיש עסקים וטען כי הוא "מכיר את הפער בין רעיון מבריק למוצר מתפקד". בורק אומנם לא התייחס בדבריו ל"מוצרים שאינם מתפקדים"—אולם כל מאזין היה יכול לשער לעצמו למה הכוונה: מוצרי צריכה המבוססים על מלים ומכילים אוסף של רעיונות מבריקים, אך נכשלים בשל בעיות מימון וביורוקרטיה. עיתונים וכתבי-עת אחרים, בקיצור. אחריו עלה לדבר הסופר חיים באר, שהרחיב על תהליך הכתיבה, בדגש על האספקט המוסרי שלו ועל חשיבות ההנאה ממנו ("סאדו מאזו" הוא כינה את אותו תהליך). באר סיפר על התרבות שעליה בחר לכתוב בספרו האחרון, התרבות האדמו"רית, ועל הנושא אשר בחר ללוות אותה—נושא הבחירה החופשית. בחירה חופשית פחות ייחס באר לעיתוני האקטואליה היומיים, אותם הוא כינה "אוסף של קומוניקטים", אשר מכאן גם נכתבים על ידי יחצ"נים. מיד אחריו עלה לדבר דב אלפון, עורך "אלכסון" ולשעבר גם עורך ראשי בעיתון "הארץ" ובהוצאת הספרים "כנרת זמורה ביתן". אלפון התייחס בקצרה לאמצעי תקשורת המונים אחרים, שלדבריו מבוססים על תוכן ומבנה הפונה לקהל הרחב. הוא טען כי העיתונים והרומנים מבוססים על מודלים טכנולוגיים וכלכליים שהקהל אינו שותף בעיצובם ולפיכך גורס שבעידן האינטרנט, היציבות שלהם אינה מובטחת עוד. לדבריו, בשנים הקרובות נחזה בעוד ועוד כתבות בעיתונים שמקורן בבדיון, ומנגד בפחות ופחות כותרי עיון בהוצאות הספרים, לרבות כותרי מתכונים ובילויים. "הרעיון תופס את מקומם של כל אלו", אמר אלפון. "האינטרנט מאפשר לנו לשבת ולקרוא על נושאים ספציפיים שמעניינים אותנו".

הכותבים והקהל של "אלכסון" הם, אם כן, מקשה אחת. זהו קהל משכיל ובעל אוצר מלים נרחב, שמעריץ את המילה כיחידת תוכן, ומכאן גם מעוניין להעמיק לתוכה, לחקור אותה, לעתים תוך בידוד מוחלט מהשדה הסמנטי אשר סובב אותה ואשר אחראי למשמעויות אשר מיוחסות לה בשפה. חבל שכך, משום שיתכן שדווקא בפנייה לטריטוריות שנויות במחלוקת, מאקטואליה ופוליטיקה ועד לספורט ועסקים, כמו גם בחשיפתן של מניפולציות קוגניטיביות ושיווקיות בשפה, יש כדי לערער באופן משמעותי הרבה יותר על תפישת העולם של קהל הקוראים. בפעולות גרילה שכאלה, אותן ניתן לבצע רק בהיעדר מודלים כלכליים וטכנולוגיים מסואבים, אפשר ליצור עניין וסקרנות, לעורר מחשבה ואפילו להביא אותה לרמה של פעולה. במלים אחרות, ל"אלכסון" ישנו כוח שאינו מוטל בספק להפוך את המסמנים שלו למסומנים, באמצעות חשיפת השקר שב"הסחות הדעת" להן לכאורה חשוף הקהל שלו והצעת חשיבה אלטרנטיבית ורציונלית יותר. הדרך למיצוי של הכוח אינה עוברת רק בתווי "הוואלס" של מוריס ראוול, כפי שניגן אותם באופן מופלא הפסנתרן בוריס גילטבורג. היא עוברת בתרגומן של יחידות המידע למחשבות הנגישות לתודעתם של בני אדם, מחשבות החושפות את מבנה העומק של השפה ולפיכך, גם של הביטוי האמנותי והתרבותי העשוי ממנה. הקהל שנשאר לצפות בגילטבורג זכה לשמוע כיצד הוא חושף את מבנה עומק זה, דרך סיפור חיים של המלחין ראוול וההשפעה שהייתה למלחמת העולם הראשונה על השקפתו ויצירתו.