לקרוא את Grit ברבע שעה: על אפליקציית Blinkist

האפליקציה שמסכמת מגוון ספרי עיון נפלאים מציעה החודש מנוי פרימיום בחינם. למי זה מתאים?

האפליקציה שמסכמת מגוון ספרי עיון מציעה החודש מנוי פרימיום בחינם. למי זה מתאים?

Blinkist היא אפליקציה שמכילה סיכומים של ספרי עיון, מז'אנרים כמו פילוסופיה וממואר ועד ספרי עידן חדש ומיניות. את כל אחד מהספרים המקוצרים ניתן לשמוע או לקרוא בפרק זמן של פחות מעשרים דקות, במחיר ניסיון של 12.99$ לחודש (מחיר של ספר בודד באמזון), או במנוי שנתי תמורת 79.99$.

עוד פוסטים על ספרות וטכנולוגיה:

דווקא עכשיו, בחודש אפריל מוכה הקורונה, Blinkist  מציעה מנוי פרימיום לחודש ללא תשלום. למה האפליקציה מציעה מנוי פרימיום דווקא בתקופה שבה יש לאנשים זמן לקרוא, על כך אין לי תשובה. אני כן אסירת תודה על תקופת החסד שניתנה לי לבחון את Blinkist, משום שהיא אפשרה לי להתעדכן בתוכן של ספרים שאחרת כנראה לא הייתי מגיעה אליהם. ובכל זאת, השימוש באפליקציה מעלה לא מעט שאלות, בעיקר בנוגע לחוויה שבקריאת או שמיעת "סיכום ספר", כמו גם לגבי היכולת ללמוד ממנו או לדון בו עם אחרים.

אין לי ראש לקריאות ארוכות

Blinkist לא לבד בין החברות שמציעות למשתמשים תוכן מקוצר (או מאומלק, כפי שהישראלים היו מעדיפים לקרוא לו). בדפדפן של סטודנטים רבים שמורה Spark Notes, שמציעה סיכומים של מגוון יצירות קלאסיות. אחרים מכירים את החברה הישראלית Summorai שמציעה סיכומים קצרים בגרסת שמע של הרצאות ומאמרים, שאפשר להקשיב להם תוך כדי שמקפלים כביסה או קופצים להביא את הילד מהגן. לפורמט הזה אפילו הומצא שם: "מיקרו פודקאסט".

כתבתי בעבר על החסרונות שבפורמט הזה. העיקרי שבהם, כפי שמחקרים מראים, הוא היעדר היכולת להפנים את התוכן של הסיכומים – במיוחד אם אלה נמסרו בגרסת שמע. אנשים שמטים תשומת לב חלקית לדברים שהם שומעים פשוט לא נוטים לזכור חלקים ניכרים מהם. לכך יש להוסיף את הנטייה של סיפורים רבים לאבד מהמורכבות שלהם ברגע שמנסים לתמצת אותם בעל פה. רק נסו לדמיין את עצמכם משחזרים בכמה שורות את ההתרחשויות המטורפות של סדרות תעודה כמו Tiger King, Wild Wild Country או Don't F*ck With Cats. לא מן הנמנע שתישמעו מגוחכים לא פחות מג'ו אקזוטיק כשהוא מעליל עלילות על קרול בסקין.

headphones, book and mobile phone
לצריכה "על הדרך" (Photo by Aaron Burden on Unsplash)

למרות כל אלה, יש לזכור שחברות כמו Blinkist ו-Summorai פונות מראש לאנשים שלאו דווקא לא רוצים לקרוא טקסטים ארוכים (או "חפירות"), אלא פשוט לא מוצאים משבצת בסדר היום לעשות זאת: סטודנטים, יזמים, מנהלים, חוקרים ואנשים שמחפשים פתרון לבעיה מסוימת. לא בכדי, Blinkist כותבים בעמוד הבית שלהם שהשירות מיועד "לאנשים העסוקים ביותר בכדור הארץ". עבור אותם אנשים, שירות סיכומים שכזה הוא בגדר חבל הצלה של ממש, ולו משום שהוא חוסך באחד המשאבים היקרים שיש היום: זמן.

עשרים דקות או פחות

הספרייה של Blinkist מרשימה בהיקפה. אחרי חיפוש שטחי למדי, בעיקר אחר כותרים שסימנתי פעם בתור to-read באפליקציית Goodreads, הספרייה שלי מכילה היום לא פחות משלושים ספרים מקוצרים (!). בין השאר, ניתן למצוא שם את "אבא עשיר, אבא עני" של רוברט קיוסאקי, "לחשוב מהר, לחשוב לאט" של דניאל כהנמן, "מיתולוגיה" של אדית המילטון ו-"ההיסטוריה של אלוהים" של קארן אמסטרונג. כל הכותרים הנ"ל הם באנגלית, אם כי למיטב הבנתי, כל הכותרים של האפליקציה זמינים גם בגרמנית.

לסיכומים של Blinkist אפשר להאזין, ישירות דרך האפליקציה, או לקרוא, באפליקציה או באתר. את הסיכומים הכתובים אפילו אפשר לשלוח לקינדל, אם כי אני לא מצאתי את הפורמט הכתוב ידידותי יותר בקורא ספרים אלקטרוני בהשוואה לאפליקציה. זמן הקריאה, בדיוק כפי שמובטח, נע בין עשר לעשרים דקות.

man holding a amagazine
ספר שלם בשני עמודים – המחשה של פריסת הסיכומים באפליקציה  (Photo by Austin Distel on Unsplash) – את הסיכומים עצמם לא ניתן לצלם בשל זכויות יוצרים

הסיכומים, הן בגרסת הקריאה והן בגרסת השמע, קלים לשמיעה ולהבנה. הם מלווים בנקודות לסיכום בסיום כל פרק ומוקראים באמצעות קריין שנבחר בקפידה, בהתאם לאופי הטקסט. A Spy Among Friends, למשל, שעוסק בקורותיו של סוכן כפול מבריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה – מוקרא על ידי שחקן בריטי.

בשבח הבּולטים

בתשובה לשאלת השאלות, אם חוויית הקריאה המקוצרת שקולה לחוויית הקריאה של הספר המלא – התשובה מורכבת. Blinkist עושה עבודה מעולה בלתמצת ספרים שמבוססים על טענה מסוימת או על מחקר יחיד. יזמים, לדוגמה, יוכלו להתעדכן דרכו בספרים קנוניים כגון The Lean Startup ואנשים שמעוניינים לשפר את איכות השינה שלהם יוכלו לקבל עצות שימושיות מ-The Sleep Solution.

Blinkist  עושה עבודה קצת פחות טובה בלסכם תחקירים שעומד מאחוריהם סיפור מורכב. התקציר שלו ל-Bad Blood עושה עוול, לפחות בעיניי, לספר של ג'ון קריירו והסרט הדוקומנטרי של HBO באותו שם. הוא רחוק מלצלול לעומק הדרמה שמאחורי הזיוף של תראנוס, הסטארט אפ של אליזבת הולמס שהתגלה כהונאה. גם A Spy Among Friends מתקשה, ב-18 דקות התקציר שהוקצו לו, לשמור על רצף קוהרנטי שיבהיר איפה הגיבור היה בכל נקודת זמן ומה רצף האירועים שהוביל אותו להפוך למרגל או לבגוד בעמו, יותר מפעם אחת.

לזכות Blinkist ייאמר שהם מפגינים מודעות למגבלות הפלטפורמה. לאחרונה נוספה שם אפשרות לרכוש ספרי אודיו בגרסה לא מקוצרת, ואף במחירים זולים יותר מאלה שאצל המתחרה המוביל Audible. סקירה קצרה של רבי המכר בקטגוריה זו מגלה את כל אותם ספרים שרבים מעדיפים לקרוא את הגרסה המלאה שלהם, ובהם הביוגרפיה של אילון מאסק ו-"קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי. גם במקרה שרב-המכר כבר מקוצר באפליקציה, מדובר באופציה משתלמת – שמאפשרת לרכוש את הספר בתעריף מוזל אם התקציר סקרן אתכם.

אז מה עדיף – Blinkist או Audible?

בעמוד של כל ספר באפליקציה כותבים עורכי התוכן למי, לדעתם, הוא מיועד. באותה מתכונת, אני מסכמת ש-Blinkist מיועדת בעיקר:

  • לאנשים שצריכים לקרוא הרבה ספרים במעט זמן – לרבות סטודנטים, מורים, חוקרים ואנשי קריירה.
  • לאנשים שמבקשים "לטעום" מספר לפני שהם רוכשים את הגרסה המלאה שלו.
  • לאנשים שרוצים להכיר את הקאנון בז'אנר מסוים, מבלי להשקיע בקריאה מעמיקה שלו.

ומה עם קהל היעד המתבקש של האפליקציה – אלה שרוצים להפגין ידע בספר שמעולם לא קראו? דווקא להם אני פחות ממליצה על השירות.  כפי שציינתי במקרה של Bad Blood, קיים פער בין מה שנכתב ביצירה המקורית למה שמוצא את דרכו לסיכום – והוא עלול לשים את הלא-קוראים במצב לא נעים, אם היעדר ההעמקה שלהם ייחשף.

כיצד הסמארטפון מסייע גם בכתיבה ספרותית, או שלא

הוא קל משקל ונגיש מכל מקום לאכסון ולכתיבה – אז למה בעצם שהסמארטרפון לא יחליף את הפנקסים או את המחשב הנייד כמכשיר העבודה הנאמן של הסופר? אפליקציית A Novel Idea כמקרה מבחן לחיבור שבין הסיפור והטכנולוגיה

הוא קל משקל ונגיש מכל מקום לאכסון ולכתיבה – אז למה בעצם שהסמארטרפון לא יחליף את הפנקסים או את המחשב הנייד כמכשיר העבודה הנאמן של הסופר? אפליקציית A Novel Idea כמקרה מבחן לחיבור שבין היצירה והטכנולוגיה

אף פעם לא הגדרתי את עצמי כחולת סדר או שליטה, אבל כשזה נוגע לכתיבה או ללימודים – טרם מצאתי אדם מאורגן יותר. אני לא סובלת את מראה את האותיות הפזורות על הדף ולכן, ברגע שהמלים מצטברות, אני מעניקה להן צורה דרך תרשימי זרימה, בּוּלטים ואיך לא – טבלאות. כנראה הייתי הסטודנטית היחידה באוניברסיטה שדאגה שלושה שבועות לפני כל מבחן ללקסיקונים צבעוניים, מחוצצים וממוספרים. לא תמצאו אותי מתבלבלת בפרט אחד על הדמויות, בפינה נידחת של מקום ההתרחשות או, חס וחלילה ושלום, בְּחוֹר תועה בעלילה.

עד לא מזמן, הייתי משתמשת בשיטת התיוק על מנת לארגן את ממצאי התחקיר על העולם והדמויות שבניתי. קלסרים, פנקסים, מפות פיסיות ודמוגרפיות ואפילו מאגרי תמונות לשימוש חופשי הצטברו אצלי לכדי אולי מאות עמודים, שבפועל עמדו על המדף ומעולם לא שימשו לכתיבת היצירה המיוחלת. השנים חלפו, הדיו הלך והיטשטש והעבודה הרבה שהשקעתי נראתה פתאום קצת מיושנת. הרי בשום מקום לא ניתן להשיג יותר פנקסים של kohinor, חוץ מחנויות מסוימות לצעצועים. כשרוצים לחפש משהו, לזכור משהו, לחקור נושא חדש – אין דבר פשוט יותר מחיפוש בגוגל או בוויקיפדיה, ושמירת הנתונים המצטברים בגוגל דרייב או בדרופבוקס.

לכל אלו אין לכאורה שום יישום עבור כותב המעוניין לארגן תחקיר לשם כתיבת רומן. אלא, שכנראה גם ב-App Store ישנם משוררים הכותבים למגירה, ואלו הגו בשנת 2013 אפליקציה חדשה ומושקעת למדי בשם A Novel Idea. האפליקציה, שמופצת בחינם אבל מעודדת גם שדרוג בתשלום נוסף, מתייקת למעשה את כל עבודת התחקיר, באופן טיפה יותר ידידותי לסביבה. ניתן להזין במסגרתה את כל המידע על הדמויות ומקומות ההתרחשות ולקבוע מראש אם הרומן שאתם כותבים יהיה חלק מסדרה. היא גם מסדרת את רצף הסצנות לפי מערכות ומציינת את רמת המתח על גבי כל אחת מהן. בד בבד, החידוש המאתגר ביותר באפליקציה הוא חוצץ "הרעיון" (idea) שידרוש מכם לנסח מראש את המוטיבים המגדירים את הרומן ואף לקבץ אותם תחת "רעיונות-על" (groups).

אין ספק שהשימוש במאגר המאוחסן והנגיש על גבי מסך הסמאטרפון נח בהרבה מאשר הנבירה והדפדוף האינסופיים בין דפים מצהיבים וכתמים של מה שהיה פעם חוד עיפרון. זה יעיל בהרבה עבור כותבים שמעוניינים לעבוד בקצב מסוים ואפילו מאפשר העלאה לרשת של תכנים, עבור שותפים בכתיבה, קהילות קוראים או עורכים.

איפה כותבים פה?

באופן אירוני, האפליקציה לא מכילה פונקציה של כתיבה. נכון שאת אותה פונקציה ניתן להשלים בקלות דרך אפליקציות אחרות שנושאן כתיבה אוטומטית (או סטוריבורד), אך הדבר רק מאיר על כך שכמו מוצרים טכנולוגיים רבים אחרים – לוקה A Novel Idea בחוסר סמנטיות. מדובר הלכה למעשה במאגר, שהשימוש בו תלוי במקום אכסון (storage) ובפעילות של המשתמש. פעילות, שכאמור כוללת אך ורק הזנת טקסט, ובשל מגבלות המדיום אינה יכולה להפיק או אפילו להציג מפות ואיורים.

יתרה מכך, בהיעדר השניים, או בגלל משתמש שלא יודע להעניק לעצמו את המשוב הנכון (לא נותן את "רמת המתח" המדויקת, יוצר דמות מפורטת שבפועל מועתקת מסרט מפורסם) – אין כל הבטחה שהאפליקציה תעניק לכותב את התשתית הנדרשת לכתיבת ספרו, או שתעמיד תוצר ספרותי הראוי לפרסום. באותה מידה יכול אדם לכתוב תוכן עבור אתר קטן באינטרנט, אך ללא הזנה נבונה של מילות מפתח (SEO) – עלול החומר שכתב לאבוד לנצח בנפתולי "הזנב הארוך" של הרשת.

במאמרו השנוי במחלוקת "האם גוגל הופכת אותנו לטיפשים?" טען ניקולס קאר כי הבעיה הקריטית ביותר בעידן שבו כולם יודעים הכול, היא שכולם למעשה יודעים קצת מכל דבר. כשאנו מחפשים דבר מה במנוע החיפוש סביר להניח שלא נקרא מעבר לחמש התוצאות הראשונות, וגם על מה שכתוב בהן נעבור ברפרוף וללא מתן מחשבה או ניסיון לזכור את הכתוב.

קאר אף לא התייחס לזיגזגים שכולנו נוהגים לעשות מעת לעת לפייסבוק, משום שהוא כתב את הדברים בשנת 2008, עת היה השימוש ברשת החברתית מצומצם יחסית. הכוונה, מיותר להזכיר, באותה רשת שמסיחה יותר מכל את מי שמעוניין להתרכז במשך כשעה או יותר בעבודה כלשהי על גבי המחשב, או אפילו בצפייה בפרק מותח למדי של "שובר שורות".

קרדיט: Quirkyworks
קרדיט: Quirkyworks

הסוגיות הללו אינן רלוונטיות רק לכותבים, וקאר חוזה שגם להן יינתן בעתיד פתרון חלקי – כשתחליף האינטליגנציה המלאכותית את מנוע החיפוש. התחזיות לגבי אופייה של אותה ישות אינן החלטיות, אך אני בהחלט מסוגלת לראות את סירי נהפכת למעין "מזכירה ספרותית" ומנדנדת לי ללא הרף על מועדי הגשה, על מטלות שפספסתי, על יותר מדי זמן שבו הוסחתי בפייסבוק ואפילו על זמן היציאה להפסקה. בכתיבה עצמה סירי כמובן לא תוכל לעזור לי. לאו דווקא בשל חוסר חוסר היכולת שלה להבין משמעות, אלא משום שזה פשוט אינו מתפקידה.

הייתי שמחה להפגין בפניכם את הפרודוקטיביות של שיטת העבודה שלי תחת סדר ומשמעת, לו רק היא לא הייתה נכשלת במבחן התוצאה. כדי להיות כותבת פורייה, כזאת שלא רק מתחקרת אלא גם יוצרת, נאלצתי להשתחרר מהציפייה שההשראה תבוא במסגרת גבולות הלו"ז שהגדרתי ושהסצנות פשוט יכתיבו את עצמן לפי התור שבו הומצאו.

יש משהו נורא מסתכל בכך שהכתיבה עצמה היא ההפך מתחקיר, שאין קוד לכתיבת רומן ושאין תוכנה שתרמוז מראש שכדאי להוריד סצנה מסוימת, לפני שהיא תטיל צל מוזר על כל מה שבא אחריה. הכתיבה היא מבחינתי המלאכה שבשבילה נחשבת הספרות לעבודה קשה באמת, עבודה שנעשית לבד אבל דורשת משוב מתמיד ולא תמיד נעים ממקורות אנושיים. עבודה, שאיש לא יכול לנבא מראש אם תלבש לבסוף צורה אחידה וכיצד אותה צורה תתקבל, אם בכלל. מצד שני, אם היא לא הייתה כזאת, גם  סירי הייתה יכולה לכתוב רומנים, וכנראה גם הרבה יותר טוב.