גוגל משתלטת על העולם: ביקורת על "The Circle"

דיס-המלצה על הספר שעליו מבוסס הסרט ההוא עם אמה ווטסון, ובו חברת אינטרנט גדולה היא בעצם כת וגיבורה ראשית היא סתם מתבגרת מאוהבת. כך הופכים יצירה חשובה שעוסקת בעתיד לעוד פספוס שמושתת על תפישות מיושנות

דיס-המלצה על הספר שעליו מבוסס הסרט ההוא עם אמה ווטסון, ובו חברת אינטרנט גדולה היא בעצם כת וגיבורה ראשית היא סתם מתבגרת מאוהבת. כך הופכים יצירה חשובה שעוסקת בעתיד לעוד פספוס שמושתת על תפישות מיושנות

מכירים את הטריילרים שנראים כל כך מבטיחים, שאתם חייבים לקרוא את הספר לפני שתצפו בסרט המבוסס עליו? זה המקרה של “The Circle". לאחרונה הופק עליו סרט בהשתתפות טום הנקס ואמה ווטסון, שאותו כבר אין לי כוונה לראות – לא רק בשל הביקורות הצוננות, אלא כי הספר הוריד את רמת הציפיות שלי לאפס.

בספר, כמו בטריילר, יהיה לכם ברור כבר מהדקות הראשונות – "המעגל", התאגיד שהעניק לספר את שמו, הוא בעצם כת. יש לה מנהיג כריזמטי ומניפולטיבי, יש לה כנסייה עצומה ומרהיבה (שמתחפשת למקום עבודה בשילוב מעונות סטודנטים), יש לחבריה דבקות פנאטית בערכי השיתוף והשקיפות ויש לה שאיפה גלויה להשתלט על העולם. זהו לא ספוילר. אלה הם ערכי החברה, שמוצהרים בעמודיו הראשונים של הרומן. אחריהם נותרו לכם 491 עמודים, ונשאלת השאלה מה נותר לפתח במסגרתם.

ובכן, לא הרבה, במיוחד אם אתם הגיבורה הראשית מיי הולנד, דמות צעירה נאיבית כל כך שלא מפתיע שכתב אותה גבר. מיי, שסבלה מהשהייה בעבודתה הקודמת מתשע עד חמש, לא מאמינה למזלה הטוב כשחברתה מהקולג' מקבלת אותה לעבודה בשירות הלקוחות של "המעגל". היא לא מפסיקה להדגיש עד כמה היא אסירת תודה על "ההזדמנות" שניתנה לה לעבוד בחברה גלובלית, להתפעל מהמתקנים השונים בקמפוס ולהתנצל כשאנשי "המעגל" נוזפים בה.

מוטו התאגיד. מקור: Smile-IT

למעשה, רוב שורות הדיאלוג של מיי הן התנצלויות ואמרות חסרות אופי כמו "אממם, לא חשבתי על זה". היא לא מגלה עמוד שדרה כשדורשים ממנה להישאר הרבה אחרי שעות העבודה או בסופי שבוע כדי לתפעל חשבונות מדיה חברתית, מבלי לקבל על כך הכרה או תוספת למשכורת. היא לא פוצה פה כשהיא מגלה שהסמות'י שהגישו לה במרפאה מכיל שבב מעקב (!) או כשתשעה מסכים (!!!) מותקנים על שולחן העבודה שלה כדי שלא תפספס אף אימייל או שיחת סקייפ.

אני מצטערת, אבל כבת דור ה-Y, שבמקרה גם עובדת בהייטק, אני לא רואה אף בת גילי מבליגה על כל זה, לא מוציאה קיטור ברשתות החברתיות (היוש, טוויטר), לא נאלצת להסביר לחברים ולבני המשפחה מדוע הם לא רואים אותה יותר ולא מהרהרת באפשרות לחפש עבודה אחרת. ניכר שאגרס התעניין במיי פחות כדמות ויותר כקורפוס שעליו יוכל להמחיש את החששות שלו מתאגידים כמו גוגל ומאובדן הפרטיות בעידן המידע.

You’re not doing anything interesting anymore. You’re not seeing anything, saying anything. The Weird paradox is that you think you’re at the center of things, and that makes your opinion very valuable, but you yourself are becoming less vibrant… You look at pictures of Nepal, push a smile button and you think that’s the same as going there. I mean’ what would happen if you actually went?… Mae, do you realize how incredibly boring you’ve become?

עמוד 261

החששות של אגרס אולי מבוססים, כפי שניתן לראות מהנאומים הארוכים שנושאות הדמויות שלו (שאינן מיי) בעד ונגד אותם נושאים. אגרס גם מיטיב לתאר סביבה טכנולוגית שתומכת בחששותיו, שבה מצלמות מקוונות מותקנות כמעט בכל מקום, אם כי אף אחד לא מזכיר שם פורנוגרפיה, הגנה על קטינים או ספר בשם "1984".

למרבה האירוניה, אגרס נופל דווקא בשרטוט אופיו של התאגיד עצמו. "המעגל" היא חברה משונה שבה לעבודה יש ערך משני. כלומר בניגוד לחברות ההייטק הגדולות כיום, שבהן שורת הרווח היא החשובה ביותר (כמו "טבע", לצערנו) ושביצועי עובדיהן מוערכים מחדש כל רבעון, "המעגל" מעדיף להשקיע ביצירת "כלוב של זהב" לעובדיו וביחסי ציבור, שכוללים רדיפה של פוליטיקאים המתנגדים לפעילות התאגיד.

מנגד, "המעגל" עוסק מעט מאוד במוצר שעבורו הוקמה החברה. נראה כי ההפרעות לשגרת עבודתם של אנשיו כל כך תכופות, שהם עסוקים יותר בלהשתתף בהרצאות העשרה על פורטוגל מאשר לעבוד. לא ברור לי איך חברה כזאת אמורה לשרוד, או לעמוד בתחזיות המשקיעים, אבל אני כן יודעת איך דייב אגרס יסביר זאת: "נו, זה רק מדע בדיוני".

מקור:Dr Bex Lewis

עם זאת, הנקודה שבה "The Circle" אכזב אותי במיוחד הייתה דווקא מערכת היחסים בין מיי לחברה שקיבלה אותה לתאגיד, אנני. למרות שאנני בכירה ב-"מעגל" והכול משבחים אותה, נראה שהיא עצמה לא עברה שטיפת מוח ומסוגלת להסתכל על מקום העבודה שלה בהומור ובביקורתיות ("אל תיבהלי, לכל החדשים מתייחסים ככה"). מאוד רציתי שמערכת היחסים בין השתיים תעמיק לכדי ברית, שבה אחת תפקח את עיניה של האחרת. לא רק שזה לא קרה, מיי כן מעמיקה את מערכת היחסים שלה עם בחור בשם קלדן שמנסה לפקוח את עיניה, אך בעצם מצא חן בעיניה בגלל שיערו הלבן ו-"ידיו העדינות". האם כבר ציינתי שגבר כתב את הדמות הזאת? אז… כן.

"The Circle" יכול היה בקלות להפוך לספר מצוין. הוא מבוסס על רעיון חשוב ואקטואלי – האופן בו כולנו מעלימים עין מאובדן הפרטיות בעידן המידע, ועוד בגלל מניפולציות של חברות מסחריות. לקראת הסוף, ניתן אכן לראות איך רעיון זה קורם עור וגידים של מפלצת מבעיתה, שמטשטשת עד מאוד את הגבול שבין קירוב לבבות למשטרת מחשבות. באמצע, למרבה הצער, יש לא מעט ברברת מיותרת, בתיווכה של גיבורה לא אמינה.

ציון: **

The Circle (2013). Dave Eggers. Alfred A. Knopf publishing. 491 pages

הערה חשובה: כפי שחלקכם שם לב, שם המשפחה שלי שונה לאחרונה לרוזנברג אחרי שהתחתנתי. עם זאת, משום שאני מפרסמת כבר חצי עשור תחת השם אור זילברמן, החלטתי להמשיך לכתוב למשך זמן מה תחת שני השמות. אני לא מצפה מאיש לקרוא לי אור רחל זילברמן-רוזנברג (גם אני לא יכולה לבטא את זה), רק להימנע מבלבול במידת האפשר, ולזכור שאני עדיין אור, או אורזי, או כל שם אחר שתמצאו לי לנכון 🙂

מאת: אור רוזנברג

עיתונאית שעובדת כיום בהייטק. קוראת המון וכותבת קצת

3 תגובות על ״גוגל משתלטת על העולם: ביקורת על "The Circle"״

  1. נראה לי שהדרך שבה הסיפור מציג את אובדן הפרטיות במאה הנוכחית מוגזמת ומנותקת מהמציאות ולא נפתרת (שבב מעקב? נו באמת. היה יכול להיות מעניין לראות את הסיפור ממחיש משהו דומה לכיצד חברות כמו גוגל מרגלות אחרי כל העולם ואשתו[https://www.youtube.com/watch?v=5pFX2P7JLwA]?)
    גם האופי של הארגון (הצביעות, הסודות והמשמעת) מעניין, זה כמו כנופיה, רק שיש צביעות לא מבוטלת גם בין החברים עצמם.

    בכל אופן, כמה תוספות:

    – יכול להיות שההתנהגות של מיה בארגון, היא תוצאה של "עבודת רגשות" כלשיהי
    (ראי בויקיפדיה): https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%95%D7%AA
    או במילים אחרות – יתכן והיא שמה לב לעבודה המופרזת של הארגון ולחוסר הפרטיות יותר ממה שנראה כלפי חוץ, ולא המחישה זאת כלפי חוץ, כדי שלא יפטרו אותה (אולי כי היא הרוויחה שכר גבוה וכו') – ועשתה לארגון, במובן מסוים, את מה שהוא עשה לה (מבחינת הסודיות).
    אני חושב שיתכן וזה דווקא דוגמה מרתקת לצביעות האפשרית גם של בוסים וגם של שכירים בשוק העבודה המודרני, שכן הפחד מפיטורים/איומים וכו' יכול לגבור על כל מוטיבציה לשמירה על אותנטיות במקום העבודה.

    – לא חושב שזה מיוחד בעסק (במציאות) שברוב זמן פעילותו, לא עוסק בפיתוח מוצריו, אלא במעשים אחרים שנועדו להגן על החברה מקריסה (וכן, גם תקיפת פוליטיקאים יכול להיות לצורך מטרה זו),
    ולא קורס.

    קחי לדוגמה את תעשיית משחקי המחשב. הם יכולים להוציא יותר כסף על שיווק של משחק מאשר פיתוח המשחק עצמו (דוגמות יש כאן: http://kotaku.com/how-much-does-it-cost-to-make-a-big-video-game-1501413649),
    או את תעשיית הסיגריות, שגם הם עשויים להיות עסוקים בהיאבקות עם גורמים פוליטיים כאלו ואחרים שמנסים רק להחמיר את הרגולציה על התעשייה הזו ואף לרסק אותה כליל (https://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9F)

    – למרות שזה לא חשוב,
    לפי ויקיפדיה, "כת" היא מילה היכולה לייצג סוגים מסוימים של דת [הכוללת אמונה בישויות על טבעיות], ולא רק כזו מהסוג שתיארת(https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%AA),
    ככה שנראה לי בעייתי להשוות עסק עם צביעות ומנהיג כריזמטי כלשיהו, לסוג כזה של קבוצה. מצד שני, לא נראה לי שבכלל יש הגדרה/ות עבור "כת" שכולם מסכימים עליה/ן, אז לא משנה כל כך.

    אגב, בדיוק עלתה כתבה מעניינת באלכסון על כתות שגם נוגעת בקשיים להגדיר את הביטוי הזה:
    https://alaxon.co.il/article/%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%93%D7%AA-%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%9B%D7%AA/

    1. הפרשנות שלך לגבי ההתנהגות של מיי מעניינת, ולדעתי היא היתה מוסיפה נופח משמעותי לרומן לו הייתה מתבטאת בנקודת מבטה של הדמות. כלומר, אילו היא הייתה רגשות שונים כלפי פנים וכלפי חוץ, כמו שאכן קורה לעתים קרובות אצל נציגים שעובדים מול לקוחות. לצערי, הרושם שלי מהרומן הוא שלא מתקיימת סתירה כזאת. האמירות והמחשבות של מיי נוטות בבירור בעד "המעגל" וכאשר דמויות אחרות מנסות לבקר את הארגון – היא שוללת את הטענות ואת מבקרת בחריפות את אותן דמויות ("איזה דוחה הוא, איך אי פעם שכבתי איתו?" על מרסר, לדוגמה).

      אני לא מכירה מספיק את תעשיית משחקי המחשב או הסיגריות כדי לדעת עד כמה העובדים שם עסוקים ביחסי ציבור בהשוואה לפיתוח המוצר, אם כי הדוגמאות האלו בהחלט מעוררות מחשבה. אין ספק שמערך היח"צ של הארגון מקבל תקציב משמעותי, אני פשוט נוטה להאמין שמתקיימת הפרדה כלשהי בינו לבין מחלקת מחקר ופיתוח, שירות לקוחות ושאר המחלקות, שאולי מתוקצבות פחות. דבר נוסף שהיה מאוד מוזר לי בספר הוא שהאירועים שמעסיקים את העובדים, כמו הופעות קרקס והרצאות על פורטוגל, הן בעצם פעילויות העשרה – אומנם מקומות לחזק את הקשרים בין העובדים, אך ממש לא לשפר את הזיקה שלהם לתאגיד, בוודאי לא על חשבון שעות העבודה, ובאופן תכוף כל כך. אפשר ממש לומר שהמטרה היא להפריע להם לעבוד, ברמה שייאלצו שוב ושוב לחזור לשולחן העבודה שלהם כדי להשלים פערים.

      לגבי הגדרת כת, אני לא חושבת שהקישור למנהיג כריזמטי מופרך – רוב חברות הטכנולוגיה קשורות בשמו של מייסד דומיננטי כלשהו. מהמאמר (המרתק) שקישרת אליו באלכסון שמתי לב למושגים "מערכת סמלים" ו"ניסוח השקפות בעד סדר עולם כללי והלבשתן בלבוש עובדתי" שאכן מסתדרים מצוין לא רק עם המיתוג של התאגיד, אלא עם המניפסט המוצהר שלו מהעמודים הראשונים של הרומן (שהבאתי באחת התמונות). נכון, ב"מעגל" אין התייחסות ספציפית ל"אלוהים", אבל כן יש תפישת עולם הוליסטית לגבי תפקידו של הפרט בחברה – להיות מאגר מידע ושיתוף בלתי נדלה. אגב, אני לא בטוחה שהדוגמה שהביאו במאמר לגבי קרוספיט תופסת כהגדרה לכת – פולחן הגוף האינדיבידואלי אינו שווה בעיניי לפולחן של יישות חיצונית (אבסטרקטית, או בצורת תאגיד) – אבל זה כבר דיון מסוג אחר.

      תודה על התגובה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s